ימי הולדת ומסיבות
יום הולדת 17 בסלון ויום הולדת 70 באולם הם שני אירועים שונים לגמרי. מה שמשותף להם זה שמישהו רוצה שהחוגג ירגיש שהערב הזה עליו. משם אני מתחיל, ולא מרשימת שירים מוכנה מראש.
מסיבות הפתעה
בהפתעה יש רגע אחד ואי אפשר לעשות אותו פעמיים. אני מגיע מוקדם, מתארגן בשקט, ומכניס את השיר בדיוק כשהדלת נפתחת. את הרגע הזה מסכמים מראש עם מי שמארגן, כולל מי נותן לי את הסימן ומאיפה. אחרי זה זו כבר מסיבה רגילה, אבל את ההתחלה עושים פעם אחת ואין חזרה שנייה.
בבית או באולם
בסלון צריך מערכת קטנה. מי שמביא לשם רמקולים של אולם, האורחים שלו בורחים אחרי חצי שעה כי אי אפשר לדבר. באולם זה הפוך, מערכת קטנה פשוט נבלעת ומי שיושב מאחור לא שומע כלום. אני בוחר את הציוד לפי המקום ולפי כמה אנשים מגיעים, ולא לפי מה שנוח להעמיס על הרכב.
הגיל קובע את המוזיקה
מסיבה של נוער, יום הולדת 40 וחגיגת 70 מבקשות מוזיקה אחרת לגמרי. עכשווי, מזרחי, לועזי, קלאסיקות ישראליות או ערבוב של הכל. אני בונה את הערב לפי מי שבאמת יעמוד על הרחבה, וזה לא תמיד מי שכתוב בהזמנה. ביום הולדת 70 למשל, הרבה פעמים הנכדים הם אלה שמרימים את הערב.
כמה שעות
רוב האירועים הפרטיים רצים בין שלוש לחמש שעות. הרחבה לא מחזיקה חזק לאורך כל הזמן הזה ולא אמורה. יש עליות ויש הורדות, ואת ההורדות מתכננים בדיוק כמו את העליות, אחרת הקהל נשרף באמצע ולא חוזר.
קריוקי בתוך האירוע
הרבה ימי הולדת מרוויחים מחצי שעה של קריוקי באמצע. זה נותן לאנשים שלא רוקדים משהו לעשות, ולרוב זה הופך לחלק שמדברים עליו אחר כך. אפשר לשלב את זה בלי להאריך את הערב.
בקשות מהאורחים
באירוע פרטי כמעט תמיד מגיעים אליי אנשים עם בקשות, וזה דבר טוב. זה אומר שאכפת להם. אני מנגן את רובן, אבל לא תמיד מיד: שיר שיפיל את הרחבה עכשיו ייכנס בעוד רבע שעה כשהוא יעבוד. מי שמבקש רוצה לשמוע את השיר שלו, לא להרוס את הערב, וברוב המקרים הוא מבין את זה כשמסבירים לו במשפט.
מה אני מביא
מוזיקה לכל הערב, הגברה ותאורה בהיקף שמתאים למקום, ואפשרות למסך ולהקרנה של תמונות או סרטונים מהמשפחה.