ערבי קריוקי
ערב קריוקי טוב נמדד באנשים שקמו לשיר ולא תכננו לקום. זה הרבה פחות עניין של ציוד ממה שנדמה, והרבה יותר עניין של מי מנהל את הערב. מערכת קריוקי אפשר לשכור בכל מקום. מה שקשה זה להביא אנשים למיקרופון.
השיר הראשון
הוא קובע את כל מה שבא אחריו. אם הוא קשה מדי או לא מוכר, אף אחד לא הולך אחריו והערב מת לפני שהתחיל. אני פותח במשהו שכולם יודעים ושאפשר לשיר בקבוצה, כדי שהראשון לא יעמוד לבד מול כולם. ברגע שהראשון קם, השאר מגיעים לבד, ומשם כבר יש תור.
ניהול התור
זה החלק שאף אחד לא רואה ושבלעדיו אין ערב. מי שר אחרי מי, מה עושים עם מי שרוצה חמישה שירים ברצף, ואיך נותנים במה גם למי שמתבייש לבקש. אני שם לב מי מסתובב ליד העמדה ולא מעז, ולפעמים פשוט קורא לו בשם. זה מה שמחזיק ערב קריוקי שעתיים ולא עשרים דקות.
הרפרטואר
עברית ולועזית, מהקלאסיקות שכולם יודעים ועד מה שיצא החודש. בערב מעורב אני מחזיק את שני העולמות פתוחים, כי אותו שיר שירים את השולחן של בני העשרים ישאיר את השולחן של ההורים בישיבה. בקשות מתקבלות תוך כדי ולא רק מרשימה שהוכנה מראש.
הציוד
מערכת קריוקי מקצועית, מיקרופונים אלחוטיים, מסך והגברה לפי גודל המקום. המילים גדולות מספיק כדי לקרוא אותן מרחוק, וזה נשמע פשוט אבל זה ההבדל בין מישהו ששר לבין מישהו שמתאמץ.
לא חייב ערב שלם
קריוקי עובד מצוין גם כחלק מאירוע גדול יותר. בלוק באמצע מסיבה, פתיחה של אירוע חברה, או חצי שעה בתוך יום הולדת. הרבה פעמים דווקא הגרסה הקצרה עובדת חזק יותר, כי היא נגמרת כשעוד רוצים עוד.
כשאף אחד לא קם
זה קורה, בעיקר בקהל שלא מכיר אחד את השני. במצב כזה אני לא מחכה. אני מוריד את הרף ומתחיל משיר שאפשר לשיר בשלושה או ארבעה יחד, כי לעמוד לבד מול חדר זה מפחיד ולעמוד עם חבר זה כיף. אחרי שתי קבוצות כאלה בדרך כלל מגיע הראשון שקם לבד.
איפה זה עובד הכי טוב
אירועים פרטיים, ערבי גיבוש של חברות, מסיבות סוף שנה ואירועי תוכן. כל מקום שבו יש קהל שמכיר אחד את השני מספיק כדי לצחוק ביחד, ולא מספיק כדי להתבייש.